חזל״ש

הלילה של יום ראשון היה מהלילות האלו שאתה תשוש לגמרי, הילדים קמים אחד אחרי השני ואתה מנתב בין החדרים. זו עושה פיפי במיטה וזו לא רוצה ללכת לישון... בדיוק פה אתה נמדד.
ממש כמו בצבא, הרבה מאוד מהסיטואציות בשלב ההורות הן על איך אתה נמדד, כמה מהר אתה ״נשבר״ ואם יש לך סבלנות לשמור על קור רוח ולחייך כל הדרך אל המטרה.
אנחנו כבר לא ילדים. אמנם אנחנו עייפים כמו כולם, אבל אנחנו צוות ולכן כמעט ולא מורגשת ההרגשה הזו שאחד ״מפיל״ על השני משימות כדרך אגב, כאילו לא שמים לב.
קשה לשים את הנתונים על סטטיסטיקה אבל אם הייתי מהמר אז 90% מהמצבים שבו אני אומר: ״אורטי בא לך רגע לעשות את זה...״ או כמובן להיפך, לא תמצא התנגדות מהצד השני. זה מתחיל בזה שאין 100% וצריך להתמודד עם זה, אבל כן צריכים לשמור על אחוז גבוה של נתינות והבנה. אין ברירה.
אני מניח שאם לא תהיו צוות בתור זוג הורים אתם תסבלו מאוד.

הלילה לא עושים חשבון

אז יצאתי לאימון, אורטי נשארה עם הילדות כשהן כבר אחרי מקלחת וארוחת ערב, שזו המלצת חובה לכל הורה שרוצה לפנות לעצמו חלון זמן שהוא יכול לבלות לבד. תמיד לדאוג שלצד השני נשארו מעט דברים לעשות ככל האפשר. זו עוד מנטרה שהכנסנו. מי שיוצא לאימון או בילוי נותן מעצמו פי 2 כדי לזרז את תהליכי ההשכבה. מי שנשאר מרשה לעצמו לזוז בעצלתיים.

כשהגעתי מהאימון אורטי עדיין לא נכנסה להתקלח. 10 בלילה? מוזר. אורטי בדרך כלל כבר במיטה בשעה כזו. ״שמתי לה משחה בשיניים, היא לא נרדמת״, היא אמרה לי. חזרתי מזיע מאוד ולא יכולתי לעזור, הייתי חייב רגע להיכנס למקלחת. למרות שהרגע חזרתי מהבילוי השבועי שלי, ולמרות שהיא עדיין לא התקלחה אחרי שנשארה עם שתי הבנות להשכבה, היא עדיין ויתרה לי שאכנס ראשון. נכנסתי ויצאתי מהר ככל האפשר והיא מיד אחרי. הדעה הרווחת היא שליאור כנראה מצמיחה שיניים. היא בת תשעה חודשים. אופיר לעומתה הצמיחה שיניים רק בגיל שנה, ותוך חודש רובן בצבצו. זה היה חודש לא פשוט בכלל.
אני מקווה שליאור תוציא עכשיו שיניים, או שתחכה אחרי שנחזור מארה״ב, אבל אני כבר רואה מה מרפי מתכנן לנו. אופיר בשלבי גמילה מטיטולים ואיך לא, היום היא החליטה שזה לא יום טוב לגמילה וגם אנחנו קצת נרדמנו בשמירה.
ליאור סוף סוף נרדמה, השעה כמעט אחת הלילה, אבל חייבים לבדוק מה עם אופיר לפני שהולכים לישון. המיטה רטובה... איזה כיף. יאללה להחליף. הורים יקרים, כן - יכול להיות שזה לא מפריע לה לישון, וכן - זה לא עניין של חיים ומוות אם היא תישן עם פיפי אבל זה חמור מ-א-ו-ד אם ראיתם ולא החלפתם. תעשו חושבים עם עצמכם אם אתם, חס וחלילה, מגיעים למצב שבכלל עוברת לכם המחשבה האם להחליף לילד טיטול/בגדים/מצעים או לא. כפי שציינתי קודם, גם פה הצבא יכנס לתמונה. תמיד התשובה צריכה להיות - ״אם יש ספק, אין ספק״, עושים וזהו.
אורטל הצטרפה אלי ותקתקנו את ההחלפה של הבגדים והמצעים. קצת אחרי זה ליאור קמה שוב ושוב ושוב ושוב עד שבשש בבוקר החלטתי שאני הולך איתה לסלון ונותן לאורטל להמשיך לישון. 

התאפצתי (נרדמתי לסירוגין) כמו טירון בשמירה הראשונה שלו אבל לפחות ידעתי שאורטי נחה קצת. שיחקנו עד שכולם קמו ואופיר קמה עם עוד פיפי. לא נורא. חשוב מאוד להיות סבלניים. אל תשכחו שאתם בחרתם להוריד לה את הטיטול. היא לא אשמה בכלום.

ארגנו את הכל שוב, ויצאנו לגנים. עוד שבוע מתחיל.