כוננות עם שחר: נגמלים מטיטולים

אנחנו בשלב הזה של לגמול את אופיר מטיטול בלילה. זה מן לילות כאלו שאנחנו צריכים לקום בלילה (או להישאר ערים) ואז להקים אותה לפיפי. בדיוק המנהלת של הגן אמרה לנו שאנחנו טועים בשיטה הזו ושבעצם כל העניין של פיפי בלילה זה פסיכולוגי. ״ממש כמו המינוס בבנק״, חשבתי לעצמי.

זה עניין של בגרות אישית. אתה מבין שאתה שם ואין לאן. ולא שאני מתלונן. לא נכנס לתחום העיסוק שלי כי עם המילה מגיע עם מן סאונד של פלצנות ברקע - אבטחת מידע. מה זה? עזבו

מה שחשוב זה מה שיש בבית. היום יש לי שתי בנות שיצרה האחת והיחידה - השכנה. לא סתם.. אשתי כמובן. מכירים את האלה שמחמיאים מידי לנשים שלהם... מבדר.

מאיפה באים ילדים

הכל התחיל לפני 5 שנים. עבדנו ביחד. התחלנו לקשקש ולא עבר הרבה זמן עד שהחלטנו שכדאי לפתוח עסק ביחד. הלכנו לרבנות, אמרו לה שהיא צריכה לעשות כל מה שאני אומר (עולם מתוקן עלק) ואני בתמורה צריך להאמין שאלוהים יסדר את הכל בעולם ולהביא כמה שיותר ילדים. בין השורות זה נראה שהכתובה לא אומרת כלום על קריירה, היא בסך הכל רוצה שתתמוך באישה על כל צרה שלא תבוא.. כמו בכל חוזה בערך.

אז חתמנו, סגרנו ויצאנו לדרך כשכל הכפייה הדתית מאחורינו (כן זה בלוג חילוני). לא חשבנו פעמיים ואשתי נכנסה להריון עם אופיר, הגדולה שלנו. היום היא בת שלוש, ילידת 2012. מאז כבר נולדה גם ליאור. ילידת 2014. היא תהיה בת שנה באוקטובר. יחד עם המעבר של אבא שלה לגיל שלושים. כמה מתסכל נכון? האמת שלא כל כך

יש לי תמיד חזון כזה ש״מה היה אם הייתי יכול לחזור אחורה״ ואז מיד חוזרים לי פלאשבקים של הילדות כמו בפרסומת של ״שוופס״, בדיוק ככה הייתי. אחר כך פלאשבקים של חצץ בצבא, חצץ בתואר וחצץ בקריירה. קשה להגיע לשלב ״בגיר״ בקריירה. זה דורש הרבה מאוד משאבים. אז לא, לא כזה מדגדג לי לחזור אחורה.

ביומיום

סדרנו די יפה את הזמנים, אשתי עובדת בחצי משרה ואני עובד בכל שאר השעות. ככה זה. לעיתים יש נסיעות לחו״ל אבל לא משהו שמשפיע על הקטנות. אצלכם זה משפיע? אני אישית לא אוהב כל כך את הנסיעות. הראשונה ריגשה אותי מאוד אבל אחרי שבועיים בארה״ב, בלי אופיר, הבנתי שאני פולני. הבנתי שקשה לי ברמות שלא חשבתי שאני יכול להכיל. עד היום זה ככה.

אז מה קורה עם ליאור? שתיהן בעקרון בגן פה בהרצליה. את ליאור הכנסנו לגן בגיל ארבעה חודשים. אנחנו חשבנו שזה מספיק. יש כאלו שלוקחים אומנה או כל סידור אחר הביתה ומשלמים בערך פי שתיים. היה לי חבר כזה בעבודה. אישית אני חושב שהוא פראייר ושהוא מנע מהילדה שלו את הדרך הטבעית שלה להסתגל לחברה ולמשוך בשערות של תינוקות אחרים. אנחנו בני אדם. צריכים ללמוד להתמודד אחד עם השני. במיוחד בישראל.

אבא, אני רוצה שרק אחד יבוא

היום אני עובד מהבית ואשתי מהמשרד בהרצליה פיתוח. מסתדר לנו ממש יפה. אנחנו לוקחים את הבנות בבוקר ביחד ואנחנו גם מחזירים אותן ביחד. אני חושב שאנחנו היחידים בגן (ואולי בהרצליה) שלוקחים ומחזירים את הילדים ביחד. אפילו אופיר החליטה שיום אחד היא אומרת לנו שהיא רוצה שרק אחד מאיתנו יבוא. כנראה ילדים אחרים לא אהבו את זה.

מחוץ לגן יש לנו פארק גדול ואחרי הגן כל ההורים מתאספים עם הילדים ומקשקשים. אחלה זמן למינגלינג. מעניין לראות איפה כל זוג נמצא בחייו ובכלל להכיר חברים חדשים. יצא לנו לא פעם להרגיש שאנחנו במקום טוב בחיים שלנו. אין לנו יותר מידי אבל גם לא חסר לנו כלום. אנחנו עומדים יפה בתנאי המחייה של המרכז.

נדל״ן - איך לא

כמובן שאנחנו חיים בשכירות. רובנו ככה לא? לאחרונה כן עשינו עסקת נדל״ן וקנינו בית הרחק מהמרכז, אבל אנחנו מתלבטים מה יקרה בסוף הדרך. הוא יהיה מוכן רק ב-2017 ועד אז אלוהים גדול. מצחיק איך פתאום נהייתי מתריסני כלפי שר האוצר שלנו - כחלון. פתאום אני לא מאמין בו ואפילו איפה שהוא מקווה שהוא לא יצליח... זה נורא! מצד אחד זה אומר שאני לא רוצה להפסיד כסף, אבל מצד שני אני מאוד רוצה לראות צעירים קונים דירות בזול. הדור שלנו אכל פה לא מעט קש. גילאי 35-40 שכבר רכשו דירות ב-5 שנים האחרונות היום קוצרים את הפירות. אנחנו לא מפסיקים לאכול מהרקוב שנופל מהעץ. לא משנה כמה כסף נחסוך, ערך הדירות יעלה. אבסורד

בילויים

יש לי נסיעה מהעבודה ועל הדרך הגיע הזמן לקחת את הבנות שלי איתי.

ליאור קיבלה עכשיו את הדרכון שלה, לאופיר כבר יש, אחרי שהצטרפה אלינו פעמיים ליוון.

אנחנו מעוניינים לטוס לארה״ב איתן אז רק ויזות וסיימנו. לנו כבר יש.

אשתי באמת עושה מעל ומעבר ומגיע לה קצת חופש. קצת הרבה אפילו!

אישה זה משהו שצריך לבחור טוב טוב! אני חושב שבחרתי נכון. אשתי, למשל, מחזיקה תיק קטן של תרופות שמגיע איתנו לכל מקום. לא פעם נתקלנו בעקיצת יתוש, חום או כל תופעה אחרת של תינוקות ופתאום היא שלפה את זה. היא מחליפה שטיח אמבטיה וכלים סניטרים שאני הייתי משאיר עד שישחירו, היא מלאת אנרגיה ואובססיבית בכל מה שקשור להיגיינה שלי ושל הבנות שזה משהו. היא מספיקה לעבוד כמעט משרה מלאה, לנהל את כל הלוגיסטיקה בבית ועדיין לעזור לי בעבודה וגם להיראות מתוקתקת. חוצמזה היא עושה סטודיו-סי בערבים ועוקבת באדיקות אחרי ״חלי ממן״.

בטח אתם מבינים על מה אני מדבר... נשים זה עם מיוחד. קשה להבין אותן, צריך לא להיכנס איתן לויכוחים מיותרים, לא לשלוט להן על האשראי ולא להתערב יותר מידי בחינוך של הילדים.

משמרת שניה

עוד מעט הילדות חוזרות מהגן נשמע סיפורים, נטייל בפארק, נחזור לקצת משחקים, קפה וארוחת ערב ונתחיל את טקס המקלחות והשינה. אין לנו באמת איזה טקס, אנחנו כן רוצים לעמוד בזמנים. שמעתי הרבה על ילדים שהולכים לישון מאוחר. אפשר להגיד תינוקות. ילדים בני שלוש הם תינוקות. אל לנו לשכוח. הם לא אמורים להחליט כלום. מצד שני אנחנו מחויבים להקשיב ואז לפעול. לפעמים לילד יש דברים חכמים מאוד להגיד. לא פעם בחרנו בשיקול דעת מוטעה ואופיר תיקנה אותנו. היא פיכחית מאוד. בדרך כלל זה מכיל בקבוק לליאור ובין עשרים דקות לחצי שעה של סיפורים עם אופיר. לפעמים קוראים פעמיים. הסיפורים בעברית. אנחנו מנסים לעבוד על האנגלית אבל אין לחץ.