נרדם בשמירה

מכירים את הרגעים האלו שאתם מתנתקים לרגע מהמטלות, משחקים עם הילדים בתור הסוואה ומקווים שהאישה פשוט תעבור ממטלה למטלה עד שיעבור פרק זמן מסוים שנוכל לחזור לעיסוק שלנו?

במקרה הזה העיסוק שלי היה לחזור למחשב, ומה שחיכיתי לו הוא שאורטל תיקח את ליאור למקלחת ולישון, שהרי אופיר עצמאית לגמרי.
לפתע קבלתי מבט כועס מאורטל, "מה אתה מחכה שאני אסיים את כל המטלות ואקח אותה להיתקלח? תניח אותה ולך לשטוף כלים!". שיט, נרדמתי בשמירה. כשאתה בבית אתה חייל. אין לך מפקדים, יש לך צוות. הצוות שלי זה אני ואשתי. אין לנו קצין. לא צריך. יש לנו מטרה יומית להגיע אליה וברגע שאחד עושה פחות זה מיד נופל על חשבון האחר. בצבא זה היה קורה הרבה. היינו מקבלים מטלה ומחלקים עבודה. תמיד היו את אלו שבהו בשמיים וחשבו שהם שקופים.

התעוררתי על עצמי, הנחתי את ליאור ויצאתי לכיוון הכלים. אין מה לעשות, כשאורטל אומרת עושים. למה? כי היא כנראה צודקת.

בוקר טוב

חזרה לאותו הבוקר. יום חדש, ומאירועי אמש אופיר קמה לבד וקראה: "אמא פיפי", כי היא לא רצתה שיצא לה במיטה. זה היה "עצור סוסים" מיידי.

בבוקר שלמחרת אנחנו מתעוררים ומוצאים את אופיר במיטה, ליד אורטל. כנראה היא התגנבה לשם במהלך הלילה. אני הלכתי לישון רק ב-3 לפנות בוקר בגלל עבודה וליאור כבר פקחה את העיניים ב-6:30. קמתי אליה ואורטל המשיכה לישון קצת. יצאתי איתה לסלון והתחלנו את הבוקר במשחקים. לאחרונה גילינו שהיא מאוד אוהבת את התחתיות של הכוסות ואת הקופסא שלהן. זה יכול להעסיק אותה דקות ארוכות. הושבתי אותה ליד השולחן של הסלון, בידיעה שהיא נתלית על השפה שלו ונעמדת לבד. כשהיא תעמוד היא תראה את התחתיות, תפיל אותם לריצפה ותתחיל לשחק. זה נקרא לקנות עוד זמן בשפת ההורים. מי שמחייך עכשיו יודע על מה אני מדבר.

אופיר מצטרפת, מתחילים להתארגן ולהתכונן לגנים. הופ, 8:00 ואנחנו בדרך החוצה. הילדות "נוחתות" בגן בין 8:10 ל-8:30, אבל כבר היו מקרים של 9:00. ככה זה כשאין לך באמת חסם עליון.

אחת, שתיים, עיגול, מרובע

חזרנו מהעבודה, אספתי את אורטל והלכנו להביא את הבנות. עוד שעה וחצי בערך אני ארדם בשמירה ואורטל תכעס. עד אז יש עוד קצת זמן איכות. אנחנו צוחקים בינינו, מתכננים את הנסיעה לחו"ל, מתעדכנים בנושאים של העבודה ומגיעים לגן. הכל היה בסדר, חשוב לשאול את הגננות. יצאנו לפארק ליד הגן, מלא ילדים וכבר אנחנו מנסים למצוא דרכי מילוט אחרת נישאר פה עוד שעה-שעתיים וזה לא תמיד מתאים. מצאנו נקודת יציאה, התחלנו הליכה לכיוון היציאה וצעקנו לאופיר: "אנחנו הולכים". אופיר מאוד ממושמעת. זכינו, ברור לנו. לקח לה כמה שניות לוודא שאנחנו אכן מתרחקים והחשש שמא באמת נלך עלה בראשה. מיד היא צמצמה אלינו בריצה מהירה. 

הגענו הביתה, אורטל מיד התיישבה עם אופיר ואני האכלתי את ליאור שמגיעה רעבה ועייפה. אורטל הוציאה דפים וצבעים ועשתה לאופיר סשן תרגילים. ציירה עיגול ובקשה ממנה לצייר בתוכו, לאחר מכן ריבוע ומשולש, בקשה ממנה למתוח קווים בין צורות לצורות דומות להן ובין מספר צורות למספר אותן הן מייצגות (שלושה משולשים למספר שלוש), אופיר נהנתה מאוד ואפילו צלחה את המשימות. ההרגשה הייתה ממש טובה.

שעת הש'

אוטוטו זה מגיע, הרגע בו נרדמתי בשמירה. אבל לפני כן אני ואופיר מכינים ארוחת ערב וליאור יושבת לידינו על כיסא האוכל שלה. הפח שלנו עגול וגבוה וכשאופיר יושבת עליו היא מגיע ממש עד השיש. לקח לי לא מעט זמן ללמד אותה לפצח ביצים והיום היא אלופה. ארבעה ביצים, חביתות, צ'יק צ'ק, קצת סלט, מחלק מלפפונים קלופים לבנות וארוחת הערב מוכנה. יושבים לאכול, כולם נהנים וזמן המקלחות מגיע. אני חתכתי מוקדם מהאוכל כדי להתעדכן בעוד כמה דברים במחשב ולאופיר וליאור כבר נמאס לשבת. אופיר בוכה שהיא רוצה לעבור לסלון וליאור פשוט חסרת סבלנות. "הפרד ומשול", תמיד הכי טוב. "אופיר תרדי לבד ולכי לסלון, את ילדה גדולה. אם את רוצה להיות תינוקת אז אני שם לך גם טיטול ומוצץ". גילוי נאות - עוד מאז הגמילה של המוצץ אופיר יודעת שפירוש חזרה לאחור הוא חזרה מלאה ולא נקודתית. היא לא תקבל יחס של תינוקת רגעי. אם היא רוצה להיות תינוקת אז עד הסוף. חשוב לשחק את המשחק כי ככה היא באמת סיגלה לעצמה סוג של מנגנון אנטי-תינוקיות. יש לה כמובן רגעים יוצאי דופן, אבל ברגע שמכניסים את עניין ה"חזרה לאחור" היא מתאפסת.

לעיניננו. הורדתי את ליאור והתחלתי לשחק איתה, הכיור גואש, השולחן מלוכלך, הריצפה מלוכלכת ואיפה אורטל? מסתלבטת! בטח... ברור שלא. אורטי הלכה להחליף מצעים ולסדר את הכביסות. היא שד טזמני. בינתיים אני בסלון עם ליאור, הורג את הזמן ומחכה שהיא תבוא לקחת אותה למקלחת. יש לה עוד סטודיו-סי אז אני יודע שהיא לחוצה ללכת ולכן צריך להירתם למשימות הבית. כשאני הולך לאימונים שלי היא עוזרת לי המון.

נחשו מה... נרדמתי בשמירה!

קבלתי מבט זועף, מבט שהגיע לי. מיד התעוררתי, התנצלתי וטסתי לעשות כלים. עכשיו אתם מבינים למה היא צודקת? 99% מהפעמים היא צודקת. וכשהיא לא, זה כנראה דברים חסרי משמעות שאני גורף עליהם קרדיט. 

טיים פור פיוס

ברור שאנחנו לא שומרים טינה. אם עקבתם אחרי הפוסטים הקודמים שלי בטח ראיתם שציינתי את העובדה שבחרתי נכון. אני ואורטל חברים מעבר להיותינו זוג, זוג הורים, זוג יונים ועוד כל מיני תיאורים. בתור חברים אנחנו יודעים להשלים מהר מאוד. אין לנו זמן לגרור ריבים, יש יותר מידי מסביב. תוכן הריבים שלנו לא מגיע לחשיבות ברמת האוגדה ולכן מראש מדובר על מבנה עם בסיס צר מאוד. מספיק מבט אחד ומיד נכנסים לסשן סליחות. האגו בדרך כלל מגיע מהצד שלה. לה קשה לבקש סליחה, אבל במקרה הזה זה לא משנה כי עבדכם הנאמן היה צריך לעשות את הצעד. 

עולים לעמדות

נכנסנו למשמרת לילה, אני עוד ער. השעה 1:40 ואלו שעות העבודה הכי כיפיות. אין מחיר לשקט של הלילה ולקצב ההתקדמות שלך בעבודה. אבל זו דעתי. יש הרבה שאוהבים לישון בשעות הללו. ליאור קמה לא מזמן, הייתי צריך לבלות איתה 40 דקות בחדר עד שהיא נרדמה. אורטל לחשה לי מתוך שינה: "אל תצא איתה מהחדר". איי איי קפטן! לא ננטוש את האונייה. 

מכירים את השיר "התגלגלו לו לו לו לו לו"?

אז ככה, רק 40 דקות ברצף ובלי להחליף צבעים. בסוף היא נרדמה, אחרי שהיא רידדה את כל השמיכה כאילו הייתה חתיכת בצק בדרך להיות פיצה. עוד קצת יותר משלוש שעות לזריחה. נראה לי שזה זמן טוב ללכת לישון. לילה טוב.