שבת... שבת... תודה שבאת.

אז השבת עברה מהר, היה תענוג ליהנות מהריחות של הבית, לקחנו איתנו אוכל ככל שיכולנו לסחוב וניסינו לדחות את הקץ לקראת הנסיעה חזרה למרכז. יום שבת התאפיין בעיקר בדיבורים וקשקושים, ההמתנה לארוחת צהרים והשלמת שעות שינה מלילה מרובה תינוקות.
אני הלכתי לישון מאוחר כהרגלי, ומכה של יתושים לא נתנה לנו לישון. מזגן ומאוורר פעלו ללא הפסקה, אך ״כוח יתוש״ לא נח לרגע. ליאור חטפה מעט, אבל אופיר שמעט אלרגית לעקיצות היתושים התנפחה כולה. במקרים כאלו יש משחה שנקראת ״פניסטיל״ והיא באמת עושה את עבודתה נאמנה. היא מרגיעה בעיקר את הגירוד. ביחד עם הגירוד, לאופיר מתלווה כאב שקשה לה להתעלם ממנו ואנחנו נשארים די חסרי מעש לנוכח היללות שלה. אנחנו משתדלים להרגיע, לשים קרח ואפילו לשחק איתה קצת. גם באמצע הלילה.
את ה״טרקטור״ ליאור שום דבר לא מעיר. היא המשיכה לישון רצוף עד הבקבוק של 4:30 בבוקר ומשם המשיכה שינה רצופה על הבוקר.

בוקר של שבת

 אני קמתי בסביבות 9:30. במקרה הייתה לי שיחה עם חו״ל. אחרי שהתנתקתי עד בערך 12 בצהרים, ישבנו לקידוש של שבת. ההורים של אורטל מסורתיים ומאוד אוהבים את ערכי היהדות. אני אישית לא הכרתי את תהליך הקידוש עד שהכרתי את ההורים של אורטל. היום אני יודע את כל הברכות בע״פ ואף עושה בעצמי קידוש בבית או אצל המשפחה שלי. אין חוקים מיוחדים, אנחנו עדיין משתמשים בחשמל והכל. הכל מאוד ליברלי.

הביתה, הביתה, הביתה ילדים

תמיד מגיע הרגע הזה שצריך לארוז את הפקלאות, להידחף לתוך האוטו ולצאת חזרה הביתה. בין אם אתם 5 דקות מההורים או שעתיים, עדיין זהו רגע מכונן, ובאמת היה נחמד אם יכולנו פשוט לעצום את העיניים ולהתעורר בבית. הפקקים, העייפות והילדים הם שלושת המשתנים החשובים ביותר במשוואה. אני משתדל להכין לי כוס קפה שחור לפני היציאה, להדליק את ה-Waze ולבדוק את התנועה וכמובן אנחנו דואגים לשעה מאוחרת שבה הילדות כבר אחרי מקלחות ומוכנות לשינה לאורך כל הדרך.

הפעם התוכנית עבדה פיקס, אבל כבר היו מקרים חריגים שבהם לא לקחנו את כל המשתנים בחשבון ומצאנו אם עצמנו תקועים בפקק וליאור צורחת עלינו בקולי קולות. ארבע השעות הארוכות בחיי.

נעצרנו רגע בתחנת דלק כדי למלא את המיכל, אורטל מתחה רגליים בין המושבים וניסתה גם היא לעצום עין ואני שמתי טייס אוטומטי. תוך שעתיים הגענו להרצליה והפלא ופלא... אין לנו חניה. ארבע גלגלים על אדום לבן. נזיז את האוטו בבוקר.

העלינו את הילדות עם התיקים במעלה הבניין. כמובן שאין לנו מעלית, אך לפחות אנחנו רק בקומה השניה. 

החלפתי טיטול לליאור בזמן שאורטי סידרה את רוב התיקים (בעיקר את האוכל) והשכבנו אותן לישון. 

עכשיו שכבר אחרי 2, אני מתחיל להרגיש את העייפות והקפאין מתחיל להתפוגג. מזל שעשינו מקלחות אצל הסבים. יאללה לצחצח שיניים ולישון.